תמונה 1  פרולוג 

 

[ערב חורפי, אבא אודי עומד לטוס לחו"ל, ליוון! אמא שיר דואגת שלא ישכח לארוז בגדים חמים, מפה, פנס ואודי מרגיע אותה ונלחץ בעצמו. הם רבים בג’יבריש]

 

טל.    תפסיקו לריב!

אודי ושיר (בחביבות מוגזמת).    אנחנו לא רבים אנחנו מתווכחים. 

 

[הם ממשיכים להתווכח בג'יבריש. עכשיו טל עוזר להם לארוז, אלא שבמקום להכניס למזוודה בגדים הוא מוציא אותם ממנה ומחביא אותם מתחת למיטה. כשהוא מתחיל לדבר – ההורים קופאים בפריז, כל אחד עם חפץ טיפוסי ביד, אודי עם מכוש, שיר עם חולצה ועליה ציור של ציפור או כובע עם נוצה וכדומה]

 

טל.     תכירו, ההורים שלי: אמא שלי שיר, אוֹרְנִיתוֹלוגית, חוקרת ציפורים, בקיצור – מעופפת.
אבא שלי אודי, ארכיאולוג: חושף שכבות היסטוריה באדמה – 

אודי.    ארכיאולוגיה זה דבר מופלא, תחשוב שיום אחד מישהו יחפור באדמה וימצא את חמורי שלך. 

טל.      בקיצור – חופר. פעם, כשהייתי תינוק, היה להם זמן להתייחס אלי. אבא קרא לי סיפורים – 

אודי.    "מי אכל את הדייסה שלי? מי ישב על הכיסא שלי?"

טל.      אמא שרה לי שירים – 

שיר.     "קן לציפור בין העצים..."

טל.       אחר כך גדלתי קצת ואבא קרא לי סיפורים מפחידים – 

אודי.     בום! זה היה הגרזן של הזומבים שננעץ בדלת הכניסה למרתף...

טל.       ואני התחלתי לרקוד ביחד עם אמא  – 

(שיר וטל רוקדים קטע קצרצר מתוך ריקוד הציפורים שטל קוטע בדיבורו)     

טל.       אחר כך, למדתי לקרוא לבד: אל תד-אג רו-ני רון, זה סו-פו של-

אודי ושיר.    כל בלון! כל הכבוד, טל!

טל.       כן, כל הכבוד לי, הבעיה שמאז שאני גדול, ויכול לעשות הכל לבד – 

(ההורים נזכרים במתנה שהחליטו להעניק לטל לכבוד הנסיעה של אבא)

שיר.      טל, אתה גדול, תתלבש לבד.

אודי.     אתה כבר יכול לאכול לבד.

שיר.      תשיר לבד.  

אודי.     תקרא לבד.

שיר.     תתרחץ לבד.

אודי.     תרדם לבד.

טל.      בקיצור – לבד.

(ההורים יוצאים כדי להביא את הספר "מסעות אודיסאוס")

טל.      אבא שלי שוב נוסע לחוץ לארץ, "רק" לעשרה ימים. והפעם ליוון. אז החלטתי לעשות לו טריק יווני, אני
           אתחבא במזוודה ואצא כשהוא יגיע ליוון! (נכנס למזוודה) שמעתם פעם על הסוס הטרויאני? זה סיפור

           מהמיתולוגיה היוונית. היתה מלחמה בין יוונים לטרויאנים, והיוונים לא ידעו איך לפרוץ את החומה לעיר

           טרויה. אז הם בנו סוס, סוס ענק מעץ, נכנסו לתוך הבטן שלו, וחיכו בשקט, בשקט, בשקט. הטרויאנים

           הטמבלים חשבו שהסוס הוא מתנה מהאלים והכניסו אותו לעיר. ואז בלילה, היוונים יצאו מהסוס

           וניצחו במלחמה! ששש...

 

(טל מתכוון לסגור על עצמו את המזוודה, אבל ההורים מגיעים ותופסים אותו על חם. אודי מוציא אותו משם וההורים שוב רבים)

טל.        תפסיקו לריב. 

שיר ואודי (ברוגז).    אנחנו לא רבים אנחנו מתווכחים!

(טל נעלב מעוצמת התגובה ומתיישב על המיטה)

אודי.     טל...

שיר.     טל...

(טל לא מגיב)

אודי.     טל, אני מצטער אני פשוט לחוץ כי אני נוסע היום...

(אודי שולף את המתנה העטופה)

אודי.    הי, מה זה?

טל.      מה זה?

אודי.    באמת מה זה?

טל.      די, של מי זה?

אודי.    זה בשבילך. זה ספר שאם קוראים בו – הזמן עובר מהר יותר. כמו קסם.

טל.      יופי, עוד משהו שאני אעשה לבד... אנחנו כמעט לא עושים יותר כלום ביחד.

אודי.    אה... כן... הנה, אולי את ההתחלה אפשר לקרוא ביחד, יש כאן סיפור מפחיד אחד על ה...

שיר.    תקרא לו על הקיקלופ...

אודי.    לא, אולי דווקא על אה... או שאולי על – לא, עדיף מהתחלה...

שיר.    תקרא כבר, תיכף יגיעו לקחת אותך!

אודי.    טוב, זה מהמיתולוגיה היוונית, וזה נקרא: מסעות – 

טל.      אוּ- 

אודי.    אוֹ- זה עם חוֹלַם - 

טל.      אוֹדיסאוס.

 

(צפצוף מלמטה)

אודי.    אוף! אני חייב לעוף!

טל.      לא!

(מתחילה מערבולת של התארגנות, גם היא ללא מלים. אבא מתנצל, אמא נותנת לו כובע עם נוצה, טל יושב על המיטה עם הבובה שלו, חמורי. אבא מתקרב שוב לטל מנסה להפרד ממנו, טל מושך כתף בעלבון. האבא נבוך, מחבק את שיר מתכוון לצאת אבל רגע לפני הדלת טל רץ אליו ומחבק אותו. כבר צריך להיפרד, הם נפרדים לשלום. אמא חוזרת למיטה של טל כדי לסרוג, היא מדברת אבל לא כל כך מקשיבה לטל, גם היא מתוסכלת מהנסיעה)

שיר.     אבא שלך הוא כמו ציפור נודדת, מתחיל החורף והוא עף לארץ חמה.

טל.      ואם הוא לא יחזור?

שיר.    בימי קדם חשבו שהציפורים הנודדות עפות אל הירח, הם לא ידעו שציפורים לא עפות לחלל.

           חוץ מזה בירח קר....

טל.     ואם הוא לא יחזור?

שיר.    הציפורים הרי נודדות לארצות חמות, כמו אפריקה...

טל.      ואם הוא לא יחזור, אמא?!      

שיר.    בטח שהוא יחזור. ציפורים נודדות תמיד חוזרות הביתה, אל הקן החם שלהן. ואנחנו נשמור על הקן

           שלנו חם, הנה, אתה תקרא ואני אסרוג לאבא סוודר.  עד שאני אסיים הוא כבר יחזור. 

 

*

לפני השינה טל יפתח בכל זאת את הספר שאבא נתן לו וכל האודיסאה, כלומר, כל סיפור המסע יופיע בחדרו, כולל קיקלום, סירנות ואפילו סבא של סבא של סבא של סבא... וזה השיר שישירו אודיסאוס וחבריו הטובים שאיתו בספינה:

הביתה, הביתה, הביתה במהרה

לחמנו מספיק, התעייפנו נורא

רוצים כבר לשוב

אל כל מי שחשוב

אם מישהו אותנו עדיין זוכר

הביתה, הביתה, הביתה, מהר!

הביתה, הביתה, הביתה במהרה

לחמנו מספיק, התעייפנו נורא

רוצים לחזור לאיתקה

נמאס לנו להתקע-

תחזיק מעמד, יש עוד  דרך קשה! 

הי, אודיסאוס – יבשה!  

רוח התיאטרון 

מחזה לכל המשפחה

 

כשהסדרן עולה לבמה ומודיע שההצגה בוטלה, סבא וולף, שחקן לשעבר, קם ממקומו בקהל ועולה לבמה. ״אנחנו נעשה הצגה!״ הוא מכריז ובעזרת נֵרִי, נכדו, הוא מספר על ילדותו הרחוקה. הבעיה היא שמדובר בסיפור שיש בו, איך לומר, סיפור שהוא... בקיצור, סיפור אהבה! 

להצגה מצטרפות שתי צופות מהקהל: סבתא שושנה ונכדתה המוכשרת נגה. פה העניין מסתבך – נגה היא בת כיתתו של נרי והם בדיוק רבו ריב נוראי. למה הם רבו? כי נרי ביקש ממנה להיות חברה שלו. והיא הסכימה אבל אז הכל איכשהו התקלקל. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל ככה זה. 

במהלך ההצגה נרי ונגה פוגשים דב שהוא בעצם ילד, כמעט טובעים בביצת ההיפך, נקלעים לסופת שלגים ונתקלים בברון וברונית שקצת כמוהם – גם הם אוהבים ורבים, רבים ואוהבים. 

אזהרה חשובה: יש במחזה הרבה דיבורים על... אהבה. אז מי שהתאהב או שנשבר לו הלב, מי שהציע חברות או מתכוון להציע ומתבייש – שיצטרף מיד למסע! 

 

דמויות

סבא זאביק (וולף), שחקן מלידה / איש יער, ברון, אבא

נֵרִי, נכדו, חושב שתיאטרון זה שקר

סבתא שושנה (רוזלינדה), חובבת תיאטרון מילדות / אשת יער, ברונית, אמא

נגה, נכדתה, משתתפת בחוג תיאטרון

סדרן, חולם להיות שחקן / סוס, דב, צפרדע, טווס, כלב דו-ראשי

המחזה עלה בשנת 2016 בתיאטרון גשר בבימוי אמיר י.וולף

בהשתתפות: ג'יטה מונטה, דורון תבורי, גלעד קלטר, רות סנדרוביץ', סולו גבע.

קטע מתוך המחזה